זו שאלה שאנחנו לרוב לא עוצרים לחשוב עליה. אנחנו רצים, עסוקים, מתמודדים… אבל עמוק בפנים כולנו יודעים שיש רגעים שבהם הלב מבקש יותר ממה שהשגרה נותנת: הוא מבקש משמעות. מעשה טוב אינו "עוד פעולה" – הוא בחירה מודעת לראות את המקום שבו העולם יכול להיות קצת יותר טוב, ולגעת בו. יש מקומות שבהם אנשים חיים בלי מה שעבורנו הוא מובן מאליו: אוכל זמין, גישה לרפואה, בית חם, מישהו שיקשיב. לא צריך להיות עשיר, מפורסם או בעל תפקיד בכיר כדי לשנות משהו את המציאות הזאת עבורם, צריך רק רצון ותשומת לב.
לפני שאנחנו יוצאים לעזור, שווה לשאול את עצמנו שאלה פשוטה: מה מניע אותי? מה נוגע לי בלב? זה יכול להיות ילד שאין לו חוגים כמו לכולם, נער שמתמודד עם חרדה, מבוגר בודד, חולה שנאבק מדי יום, משפחה שקשה לה כלכלית. כל מקרה כזה יכול להדליק אצלנו אש של אכפתיות. אנחנו לפעמים מתבלבלים וחושבים שהמעשה שלנו קטן מדי. "מה כבר זה ישנה?" אבל זה בדיוק העניין — זה כן משנה. טיפה אחת אולי לא ממלאת ים, אבל בלי הטיפה הזאת, הים לא יהיה קיים.
מעשה טוב אחד יכול להפוך יום של אדם אחד. וזה מספיק כדי להזיז את העולם קמצוץ לכיוון נכון יותר.החברה שלנו לא צריכה מהפכה ענקית, היא צריכה עוד אנשים פשוטים, שבוחרים לעשות טוב על בסיס קבוע. עוד חיוך, עוד עזרה, עוד רגע של לב פתוח. כשאלפי אנשים בוחרים כך אז נוצר גל אמיתי של תיקון. מעשים טובים אינם עניין של תאגידים או מוסדות בלבד. הם קודם כול עניין של אדם לאדם, של אחריות אישית. של הבנה שאנחנו חלק מחברה, חלק מעם, חלק מסיפור גדול יותר מאיתנו.
אני מאמין שבכל אחד מאיתנו יש ניצוץ של נתינה. ערך פנימי, עתיק, שנטוע עמוק בתרבות הישראלית, במסורת שלנו ובאופי שלנו. כמו שאמר הרב שלמה קרליבך: "אם אתה רואה מישהו עצוב ובודד, אנא היה החבר שלו."