המשפט הזה מוכר להרבה מאיתנו. משום מה, דווקא כשמדובר בכסף אז מתחיל החשש. האם הכסף ינוצל נכון? האם הוא באמת יעזור? ואולי עדיף שאנחנו נחליט בשביל המשפחה מה היא צריכה? בשנים האחרונות החוקרים התחיל לבחון את השאלות הללו בצורה רצינית. בעשרות מחקרים שנעשו במדינות שונות בעולם בדקו מה קורה כאשר משפחות מעוטות יכולת מקבלות כסף ישירות לידיים, בלי תנאים ובלי בירוקרטיה מסובכת. והתוצאות הפתיעו הרבה אנשים. במקום "לבזבז" את הכסף, רוב המשפחות השתמשו בו בשביל דברים בסיסיים וחיוניים: אוכל טוב יותר, תרופות, תיקון הבית, חינוך לילדים, סגירת חובות ואפילו פיתוח מקורות פרנסה קטנים שהגדילו את ההכנסה העתידית שלהן.
בניגוד למה שרבים חושבים, המחקרים לא הראו עלייה משמעותית בבזבוזים מזיקים או ירידה במוטיבציה לעבוד. להפך, פעמים רבות אנשים הצליחו לקום מחדש דווקא בגלל שמישהו סוף סוף נתן להם קצת אוויר לנשימה. אולי לפעמים אנחנו שוכחים דבר פשוט:
אנשים עניים הם לא פחות חכמים, פחות אחראיים או פחות אנושיים מאיתנו. ברוב המקרים הם פשוט מתמודדים עם מציאות קשה יותר. זה כמובן לא אומר שכל פתרון חייב להיות כסף ישיר, ולא שכל מצב הוא אותו דבר. יש ערך עצום גם לאוכל מבושל, לסלי מזון, לליווי אישי ולחיבוק אנושי. אבל אולי הגיע הזמן להפסיק לפחד אוטומטית מהמילה "כסף", ולהבין שגם אמון הוא סוג של עזרה.
אצלנו ב'נתינה לאחר ישראל' רוב הפעילות היא סביב אוכל מבושל וסלי מזון למשפחות נזקקות, אבל אנחנו גם מאפשרים למי שרוצה להעביר סיוע כספי ישירות למשפחות דרך ביט או פייבוקס, בצורה ישירה ולא דרכנו או דרך אחד המתנדבים שלנו כי לנו כעמותה אין שום התנהלות כספית או חשבון בנק, מתוך אמונה שלפעמים דווקא היכולת לבחור בעצמך מה הכי דחוף לילדים שלך, היא חלק מהכבוד האנושי שכל אדם צריך לקבל.