מדור הסיפורים והמאמרים

העמותה שלנו ממשיכה להתרחב משנה לשנה ללא שום התנהלות כספית. אין לנו תרומות כספיות אלא רק תרומות של אוכל מבושל ושל סלי מזון. מי שמבשל

העולם שאנחנו חיים בו יודע למדוד. הוא מודד הצלחה במספרים, שווי בערכים כספיים, ואושר דרך תמונות יפות ברשתות. אבל יש דברים שלא נכנסים לשום טבלה.

יש משהו עמוק שמחבר בינינו, הרבה מעבר לשפה, למוצא או לאורח חיים. זה לא רק שאנחנו חיים באותה מדינה, זה שאנחנו נושאים בתוכנו סיפור משותף,

עוני קיצוני הוא לא מושג תיאורטי. הוא מציאות יומיומית של מאות מיליוני בני אדם בעולם, אנשים שלא מתלבטים מה יאכלו היום – אלא אם יאכלו

כל אחד רוצה לקבל מהמשפחה והחברים מתנות ליום ההולדת שלו. וכמה מאיתנו משקיע בלתת מתנת יום הולדת לעצמו בעצמו? ואיזו מתנה נבחר לעצמנו, סרט בקולנוע,

בשנים האחרונות יותר ויותר משפחות בישראל מוצאות את עצמן מתמודדות עם מציאות כלכלית קשה. עוני כבר לא שייך רק ל"שכבות החלשות" – הוא מגיע גם

דמיינו מציאות שבה נתינה היא לא אירוע מיוחד, אלא בחירה יומיומית. מחווה קטנה לאדם זר, התחשבות בסביבה, תשומת לב ליצור חי – נתינה יומיומית. לא

זו שאלה שאנחנו לרוב לא עוצרים לחשוב עליה. אנחנו רצים, עסוקים, מתמודדים… אבל עמוק בפנים כולנו יודעים שיש רגעים שבהם הלב מבקש יותר ממה שהשגרה

לכל פרויקט של 'נתינה לאחר ישראל' יש פוטנציאל פשוט עצום של עשיית טוב, ע-צ-ו-ם. וזה בגלל שלנו הישראלים יש גם לב ע-נ-ק ואכפתיות חברתית וגם

דמיינו לרגע מציאות שבה נדיבות מתפשטת כמו אש בשדה קוצים. יש מי שטוענים 'מה יכול לעשות מעשה קטן של אדם אחד מול ים הכאב והרוע