סיפור

זה טבעי להרגיש בנוח ליד אנשים שחושבים כמונו. הם מחזקים את מה שאנחנו כבר מאמינים בו, מסכימים איתנו וגורמים לנו להרגיש מובנים, אבל דווקא המפגש

רבים מאיתנו מחפשים הצלחה התקדמות סיפוק והגשמה. ספרי התפתחות אישית, פודקאסטים וסרטונים מלמדים איך אני אהיה מאושר יותר, איך אני ארוויח יותר, איך אני אתקדם

עמוק בפנים אנחנו מבינים שאף אדם לא באמת חי לבד. החיים של כולנו נוגעים אחד בשני, לפעמים בצורה ישירה ולפעמים בדרכים שאפילו אי אפשר לראות.

המשפט הזה מוכר להרבה מאיתנו. משום מה, דווקא כשמדובר בכסף אז מתחיל החשש. האם הכסף ינוצל נכון? האם הוא באמת יעזור? ואולי עדיף שאנחנו נחליט

האם עמותות ומלכ"רים יכולים לשנות את העולם? יש מי שיגידו שהמגזר העסקי הוא זה שמניע את הכלכלה, יוצר מקומות עבודה ומקדם את האנושות קדימה, וזה

האם באמת אפשר לאהוב אדם אחר בצורה אמיתית בעולם שכל כך עסוק בעצמו? האם האדם מסוגל להתעלות מעל האגו, הפחדים והפגיעות שלו, ולפתוח את הלב

לא כל ויכוח חייב להיגמר בניצחון. לפעמים, מספיק שהוא ייגמר בכבוד. אנחנו חיים בעולם שבו אי הסכמה הפכה מהר מדי לעימות. זה קורה בין בני

“בסך הכול הכנתי סיר אחד… קצת עוף, קצת אורז, ירקות. לא משהו מיוחד.” כמה פעמים שמעת את המשפט הזה? כמה פעמים גם אתה הרגשת ככה?

יש דברים שאנחנו רגילים לחשוב עליהם כשמדברים על בריאות כגון תזונה, ספורט ובדיקות. אבל יש “תרופה” אחת, פשוטה וזמינה, שרבים שוכחים ממנה: התנדבות. מיליוני אנשים

הערך של חיים אנושיים לא אמור להשתנות מאדם לאדם. לא לפי מגדר, לא לפי אמונה, לא לפי צבע עור, תרבות או נסיבות חיים. ובכל זאת,

בשנים האחרונות מערכת החינוך בישראל הבינה משהו עמוק: חינוך הוא לא רק ציונים ומבחנים. כדי לקבל תעודת בגרות, לא מספיק לדעת מתמטיקה, אנגלית או היסטוריה,

רוב ההחלטות שלנו ביומיום מתקבלות על אוטומט: נוחות, זמן, אינטרס אישי. אבל יש שיקול אחד שיכול לשנות הכול – נדיבות. האמת? לא צריך כסף כדי